נהיה

Hebrew

Root
ה־י־ה (h-y-h)

Verb

נִהְיָה • (nihyá) (nif'al construction)

1. to become, come to be
   • Tanach, Deuteronomy 27:9:

     (please add the primary text of this quotation)

     JPS

     
     

     וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ׃

     And Moses and the priests the Levites spoke unto all Israel, saying: ‘Keep silence, and hear, O Israel; this day thou art become a people unto the LORD thy God.

   • a. 217 C.E. Shehakol (blessing over other foods):

     בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ.

     Blessed are You, L-rd, our G-d, King of the universe, through Whose word everything comes into being.

Conjugation

Conjugation of נִהְיָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: — action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נִהְיֵיתִי		נִהְיֵינוּ
	second	נִהְיֵיתָ	נִהְיֵית	נִהְיֵיתֶם	נִהְיֵיתֶן
	third	נִהְיָה	נִהְיְתָה	נִהְיוּ
present		נִהְיֶה	נִהְיֵית	נִהְיִים	נִהְיוֹת
future	first	—		—
	second	—	—	—	—1
	third	—	—	—	—1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.